שיתוף
“תפסיק לחפש את עצמך, הכל כאן”.
ככה אמר לי הפסיכולוג חזי נועם, אחד האנשים המשפיעים בחיי.
“תעזוב את עצמך, תהיה פנוי ותמצא הכל “.
זה היה “הבוקר אור” שלי, היום אחרי תפילת שחרית.
אם היו אומרים לי לפני כמה שנים “לעזוב את עצמי” ספק הייתי מבין ספק
הייתי נעצב.
הרי כל מה שאנחנו עושים (או מייחלים לו) כל היום זה “להיות עם עצמי”,
להתחבר לעצמי, לפנק את עצמי, לאהוב את עצמי.
זה כל מה שהעולם זועק כל היום סביבי “תאהב את עצמך!”
(ואם זה לא מספיק אז יש גם המשך-“כמו שאתה!”.)
וכשאתה לומד חסידות ולומד לפלטר את הכוונה שמעבר למילים היפות,
זה “תתעסק בעצמך, וכמה שיותר”.
כי אתה הענין, הכוונה, וכל העלילה.
וזה לא נכון, וזו בעיה.
זו בדידות, עצבות, פספוס אחד גדול.
כי כשאני זה “רק אני” כל מה שהוא לא הופך לאיום.
כשאני זה רק אני הכל תלוי רק בי ורק אני אשם.
כי אם אני זה ״רק אני״, רק אני שם וכולם סביבי בחוץ.
״הסיפור הוא לא אני, הסיפור הוא עם ישראל”.
ככה אמר החייל יובל ניר הי”ד שהקריב את חייו למען המולדת.
כשאתה מצליח להשתחרר מה”אני” שלך, ולהתפנות לאחר, ליקום, הכל
משתנה.
אתה לא ״רק אני” אתה היקום כולו.
“אם אין “אני” לי. מי לי!?”,
ביום שתשתחרר מה״אני״ שלך הכללים ישתנו.
אז תפסיק ההתנגדות ויתחיל החיבור.
כי אין חופש גדול יותר מהחופש מהאנטרס שלך.
אז כבר אף אחד לא מאיים עליך, לא מחזיק בך,
אז מתחיל החופש האמיתי,
החופש מעצמך.
