תניא

שתי נפשות שוכנות בתוכך

כולנו חווים את אותו פער פנימי-החיכוכים והסתירות, המאבק הבלתי נגמר בינינו לבין עצמנו.
מצד אחד, “לעשות את מה שנכון וצריך”, לחיות חיים עם משמעות ולממש את היכולות שלנו.
מצד שני, “לעשות את מה שבא לי”, להתכנס בתוכנו ולהיכנע לדחפים ותשוקות הרגע גם כשזה בא על חשבון הערכים שלי.
וזה לא מקרה וזה לא כשל, זו המערכת.
בתוכנו פועלות שתי נפשות-הנפש הבהמית והנפש האלוקית.

הנפש הבהמית כמו בהמה טיפוסית, רואה וחושבת רק על עצמה כי היא בטוחה שהיא ורק היא זה כל הסיפור. היא מחפשת סיפוק מיידי, תענוגות רגעיים, מונעת על ידי דחפים. “אני ואני בלבד.” 
הנפש האלוקית, לעומתה, מבינה שהיא חלק ממשהו גדול יותר,
שיש לה משימה בעולם, אחריות.
היא שואפת להתחבר, להתעלות, להגשים את היעוד הגבוה שלה בעולם.

וזה לא מאבק בין טוב לרע, אלא מאבק חינוכי.
לא נדרש מאיתנו להדחיק את הנפש הבהמית, אלא לרומם אותה.
לא להתנגד לה, אלא לכוון אותה.

כשהיא מתחברת לנפש האלוקית, היא כבר לא מוגבלת לצרכים האישיים והמצומצמים שלה-היא מגלה עוצמות אינסופיות, והרמוניה חדשה נוצרת בתוכנו. 
זו לא רק הדרך לשלמות אישית-זו הדרך לגלות מי אנחנו באמת.

הבשורה הגדולה

מרגע ששרטטנו את מגרש המאבק בתוכנו, הבנו שהמאבק הוא כאן כדי להישאר.
ההתנגדות בתוכי היא לא פגם במערכת, אלא חוסר שלמות מהותי. קריאה לעבודה והתפתחות פנימית.
אנחנו מפסיקים להתפעל מ”ההפסדים” המתסכלים שלנו, ואנרגיה אדירה משתחררת לעבודה וצמיחה.
המאבק מתחלף בהתמודדות, והרצון “לנצח” מתחלף ברצון “לעבוד”.
ההכרעה מתחילה בתודעה, ומנצח מי שממשיך להתמודד ולהשתפר.